הטיפול בפסוריאזיס משתנה מאדם לאדם, ותלוי במספר רב של גורמים. בעת מתן הטיפול, נלקחים בחשבון חומרת המחלה, האזורים המעורבים, האם יש מעורבות של מפרקים, מחלות הרקע של המטופל/ת והתרופות הנוספות אותן הוא/היא נוטל/ת, וכמובן רצונותיו/ה
קיימים טיפולים מקומיים (קרמים ומשחות), יש גם טיפולים אחרים כתלות בחומרת המחלה כגון פוטותרפיה, תרופות מערכתיות שאינן ביולוגיות (תרופות הפועלות על כל הגוף), וגם תרופות ביולוגיות המכוונות לחלקים ספציפיים של מערכת החיסון הידועים כמעורבים בפסוריאזיס.
רב חולי הפסוריאזיס סובלים ממחלה קלה בלבד, ויכולים להסתפק בטיפול מקומי, על ידי שימוש בקרמים, משחות או ג'לים. טיפולים אלה מבוססים בדרך כלל על סטרואידים, המקטינים את הפעילות הדלקתית המוגברת. לעיתים נעשה שימוש בנגזרות של ויטמין D ובתכשירים על בסיס זפת. להורדת הקשקשים נעשה שימוש בתכשירים המכילים חומצה סליצילית, חומצה אורית וחומצה לקטית. שימון תמידי של העור יכול לעזור למנוע את הופעת הקשקש.
טיפול המבוסס על אור אולטרה-סגול. לצורך טיפול זה יש לפנות ליחידות פוטותרפיה ייעודיות, כשקורס טיפולי נמשך בדרך כלל כחודשיים-שלושה, שבמהלכו מטופלים פעמיים-שלוש פעמים בשבוע. שיזוף בים המלח יכול לעזור גם הוא, אם כי יש להקפיד על שהייה נכונה ומוגבלת בשמש על מנת להימנע מסיבוכים, כגון כוויות שמש.
טיפולים חדשים יחסית, מכוונים ספציפית למסלולים הדלקתיים הפעילים ביתר בפסוריאזיס. טיפולים אלה, המכונים טיפולים ביולוגיים, ניתנים בזריקות תוך-וורידיות או תת-עוריות.
לטיפולים החדשים יותר, נוגדי IL-17 ונוגדי IL-23 מנגנון פעולה סלקטיבי שמוסיף לבטיחות ויעילות שלהם.
טפולים סיסטמיים בכדורים או בזריקות דורשים מעקב וטיפול על ידי רופאי עור, ושמורים למקרים הקשים יותר של המחלה, או לחולים שלא הגיבו לטיפולים אחרים כגון טיפולים מקומיים או פוטותרפיה.
מידע אודות האופן שבו באפשרותך לעזור לעצמך לנהל את מחלת הפסוריאזיס בחיי היומיום.