Stress

עבור חולי פסוריאזיס, המצב הנוכחי מביא עמו אתגרים נוספים מעבר לאתגרים עמם כולנו מתמודדים. המתח והחרדה הנגרמים כתוצאה מהמלחמה יכולים לגרום להתפרצות משמעותית של מחלת העור הנפוצה. "פסוריאזיס היא מחלה דלקתית כרונית, שבה מערכת החיסון פועלת בצורה לא תקינה שבמקום לתקוף זיהומים פועלת נגד תאי העור, וסטרס, או עקה בעברית, יכול להפעיל באופן ישיר את אותם מנגנוני דלקת", מסבירה ד"ר אלינה לוזינסקי, מומחית לרפואת עור מבית החולים שיבא בתל השומר. "חשוב לזכור כי סטרס אינו רק מצב נפשי, אלא שהוא מצב פיזיולוגי שגורם לשחרור הורמונים וחומרים אחרים שמשנים את הפעילות של מערכת החיסון ושל הגוף כולו".

פסוריאזיס היא אחת ממחלות העור הנפוצות ביותר, שלפי הערכות פוגעת באחד מכל 30 בני אדם. המחלה מאופיינת בפריחה אדומה בולטת ומכוסה בקשקשת. האזורים שמושפעים לעתים קרובות כוללים את הקרקפת, המרפקים והברכיים, אבל יכולה להיות מעורבות של כל אזור בגוף, כולל אזורים רגישים במיוחד כמו הפנים, איברי המין או כפות הידיים והרגליים. בשנים האחרונות, הולכת ומתבססת ההבנה שהשלכות המחלה יכולות לחרוג הרבה מעבר לפריחה שמכסה את העור, להשפיע גם על בריאות הגוף כולו, וגם על בריאות הנפש – ולהיפך.

"השבוע היתה אצלי מטופלת שהחלה לקבל טיפול ביולוגי יעיל ביותר. בזכות הטיפול, היא אמנם הראתה תגובה מצוינת, אבל תסמיני המחלה לא נעלמו לחלוטין. אז היא סיפרה לי שבעלה במילואים והיא מטפלת לבד בשלושה ילדים. בביתם אין ממ"ד ולכן הם נודדים בין בתים של קרובי משפחה בשבועות האחרונים. במצב כזה, אפשר להבין למה גם הטיפול היעיל ביותר לא יצליח להביא לתגובה מלאה", מספרת ד"ר לוזינסקי.

מלבד ההשפעה על מי שכבר אובחנו עם המחלה, מוסיפה ד"ר לוזינסקי, הסטרס עלול לגרום גם להתפרצות ראשונית של פסוריאזיס, אצל מי שיש להם רקע עם נטייה לפתח את המחלה. "כמו כן, אמנם מדובר במחלה דלקתית שאינה מדבקת, אבל רבים שנפגשים בחולי פסוריאזיס לא יודעים זאת, ולכן החולים סובלים לעתים קרובות מסטיגמות רבות. לכן, כשהמחלה מופיעה או מחמירה, והחולים נתקלים בתגובות חברתיות לא קלות, זה יכול לגרום להגברה עוד יותר של הסטרס והמצב הנפשי הלא פשוט בו הם נמצאים".

גם במצבים רגועים יותר, חולי פסוריאזיס נמצאים בסיכון מוגבר לסבול ממצוקות נפשיות. מחקר שהתפרסם השנה ובחן אלפי מחקרים קודמים, מכל רחבי העולם, שהסתכלו על הקשר בין פסוריאזיס לדיכאון וחרדה, מצא כי אחד מכל חמישה חולי פסוריאזיס ברחבי העולם סובל מדיכאון, ושיעור דומה של חולים במחלת העור סובלים גם מחרדה. לפי המחקר, שהתפרסם בכתב העת הרפואי, Psychiatry Research, גם 7% מהילדים חולי הפסוריאזיס סובלים מדיכאון, אמנם נתון נמוך יותר, אולם מעיד על קשר ישיר בין מחלת העור למצב הנפשי. כי ילדים בדרך כלל לא נוטים להיות דיכאוניים, והם צריכים סיבות משמעותיות כדי לפתח תסמינים אלה. נתון מדאיג נוסף הוא שפסוריאזיס מעלה באופן משמעותי את הסיכוי לפתח מחשבות אובדניות, כש-0.8% מהחולים המבוגרים לפי המחקר סובלים מנטיות שכאלה.

לפי ד"ר לוזינסקי, המחקרים מצביעים על כך שהקשר בין מחלת העור להפרעות הנפשיות מורכב עוד יותר. "אמנם העובדה שהמחלה בולטת ועשויה לעורר תשומת לב שלילית יכולה להגביר את האתגרים הנפשיים. אבל נראה כי מעבר להשפעה החברתית, המסלולים הביולוגיים שמעורבים בהתפתחות מחלת העור יכולים להשפיע באופן ישיר גם על מחלות הנפש השונות. הפסוריאזיס היא מחלה שנשענת על מסלול דלקתי שמחקרים שונים מצאו כי הוא נמצא בפעילות יתר, גם ברמה של נוכחות חלבונים בגוף וגם ברמה הגנטית, בחולים שסובלים מדיכאון ושאין להם פסוריאזיס. נראה כי אותה הפעילות המוגברת של אותו מסלול משפיעה גם על התפתחות הפסוריאזיס וגם על התפתחות הדיכאון".

קשר ישיר ועקיף זה בין מחלת העור להפרעות נפשיות משמעותיות מדגיש את החשיבות שיש בטיפולים יעילים לפסוריאזיס. "כיום, עם הטיפולים הביולוגיים החדשים שנכנסו לשימוש בשנים האחרונות, אנחנו שואפים להשיג הצלחות משמעותיות באיכות הטיפול, שכוללות 90% לפחות מהפריחה שנעלמת. ואכן אנחנו מצליחים להשיג זאת עם 80-70% מהמטופלים, כשבין 30% ל-40% מהחולים מצליחים בעזרת הטיפולים הביולוגיים להגיע לעור נקי לגמרי", מסבירה הרופאה. "הטיפולים הביולוגיים הללו פועלים באופן ממוקד על המסלול הדלקתי שמעורב בהתפתחות המחלה, ויש מחקרים קטנים שמצביעים על האפשרות שבשל הקשר בין המסלול הדלקתי הזה לתסמינים הנפשיים, הם יכולים לשפר באופן ישיר גם את המצב הנפשי. אבל כך או אחרת, אין ספק שאיכות החיים של המטופלים משתנה באופן דרמטי כשהעור שלהם נקי מפריחה".

ד"ר לוזינסקי מסבירה כי השיקולים שמנחים אותה בבחירת התרופה לכל מטופל כוללים רכיבים כמו היעילות המוכחת של התרופה בהקשר של המחלה הספציפית של כל מטופל, מהירות ההשפעה והנתונים שנאספו עד היום על בטיחות השימוש ועד כמה מטופלים שקיבלו את התרופה מתמידים לאורך זמן. רכיב נוסף שנכלל בשיקולים, היא מסבירה, הוא העדפת המטופלים עצמם. "בעיניי, למטופל יש מקום בבחירת התרופה לאחר שפורשים בפניו את היתרונות והחסרונות של כל הטיפולים האפשריים".

במצב הנוכחי, כשהמתח והחרדה מגיעים לשיאם, ד"ר לוזינסקי שבה ומדגישה את החשיבות שיש בשמירה על שגרת הטיפולים. "יש את העצות המקובלות של לנסות לא להילחץ ולהישאר רגועים, אבל את זה הרבה יותר קל להגיד מלעשות בימים כמו אלה. חשוב לא לוותר על הטיפולים, גם אם יש נטייה עכשיו להימנע מפעילויות עם כל הבלגן מסביב", היא אומרת. "צריך לזכור עוד שהתגובה לסטרס לא בהכרח מיידית. ייתכן שהמצב הנוכחי יגרום להתפרצות של המחלה בעוד שבועות או אפילו חודשים. לכן חשוב, למרות הקשיים, להקפיד לשמור על שגרת הטיפול גם אם לא רואים סימנים להתפרצות כרגע".