מהי קוליטיס כיבית (Ulcerative colitis)?

נכתב ע"י ד"ר ורד ריכטר, רופאה בכירה במכון לגסטרואנטרולוגיה במרכז הרפואי שמיר.

קוליטיס כיבית (באנגלית: Ulcerative Colitis) היא מחלה דלקתית כרונית של רירית המעי הגס. יחד עם מחלת קרוהן, מחלות אלו מהוות חלק מקבוצת המחלות הדלקתיות של מערכת העיכול (IBD= Inflammatory Bowel Disease). בקוליטיס כיבית, הדלקת מתחילה תמיד באזור פי הטבעת, וקטע המעי הפגוע עשוי להשתנות בין חולה לחולה. הדלקת עשויה לערב חלקים נוספים של המעי הגס, ובחלק מהמטופלים לערב את כל המעי הגס. בניגוד למחלת הקרוהן, הדלקת היא רציפה, מערבת את המעי הגס בלבד והיא שטחית ומשפיעה רק על שכבת הרירית של המעי. אורך הדלקת במעי הגס עשוי להתקדם או לסגת לאורך זמן במטופלים. המחלה מאופיינת באופי מחזורי כך שאנשים הסובלים מקוליטיס כיבית חווים תקופות של תסמינים חמורים ואחריהן תקופות של הפוגה (רמיסיה) ללא תסמינים, או תסמינים קלים יותר. תקופת ההפוגה יכולה להימשך שבועות, חודשים, או שנים. למרבה הצער, אין דרך לדעת בוודאות מתי ואצל מי, תתרחש הפוגה או מתי יחזרו התסמינים. קוליטיס כיבית עשויה להתפתח בכל גיל, אך הגילאים הנפוצים ביותר לאבחון הם בתקופת ההתבגרות והבגרות המוקדמת. פיק נוסף קיים בין גיל 50 ל-80. המחלה פוגעת באופן שווה בשני המינים, גברים ונשים, ושכיחה יותר בקרב יהודים אשכנזים ^1,2.

מה גורם לקוליטיס כיבית?

הגורמים של המחלה אינם ברורים לחלוטין. תאוריה מקובלת היא כי המחלה מתחוללת כתוצאה מפעילות דלקתית לא תקינה שמופעלת על ידי מערכת החיסון כנגד מרכיבים, שטרם זוהו בדיוק, בדופן או בחלל המעי. נראה שגורמים נוספים רבים מעורבים בהתפתחות המחלה, כולל הרקע הגנטי וגורמים סביבתיים שונים. נמצא כי לקרובים של חולים עם קוליטיס כיבית יש סיכון מוגבר לפתח את המחלה. למרות שלא נמצא כי מזון מסוים גורם לקוליטיס כיבית, לאור העלייה בשכיחות המחלה בעולם המערבי , ישנה השערה כי תזונה מערבית, המורכבת ממיעוט סיבים וצריכה גבוהה יותר של בשר אדום, שומנים וסוכרים מזוקקים וכן מזון תעשייתי ומשומר, מעלים את הסיכון להתפתחות המחלה. נמצא כי ישנה שכיחות נמוכה יותר של המחלה בקרב אנשים שעברו כריתה של התוספתן מסיבה שאינה ידועה^1,2.

מהם הסימנים וסימפטומים?

כאמור מדובר במחלה כרונית שבתקופות מסוימות היא פעילה, ובתקופות אחרות היא פחות פעילה (תקופות של הפוגה).
התסמינים הנפוצים ביותר של המחלה הם שלשול שלעיתים קרובות הוא דמי או עם ריר, דחיפות, תחושת צורך ליציאה ללא יציאה ובנוסף יתכנו גם כאב בטן, חוסר תאבון וירידה במשקל ^1,2. בנוסף, המחלה עשויה להשפיע על איברים מחוץ למעי הגס. אילו כוללים בין היתר, כאבים או דלקת במפרקים, פריחה עורית ודלקת עיניים. שכיחה גם מעורבות הכבד ודרכי המרה. דלקת ראשונית צלקתית של דרכי מרה (Primary Sclerosing Cholangitis – PSC) מופיעה בעד 5% מחולי קוליטיס כיבית. המחלה מאופיינת בהצטלקויות והיצירויות בדרכי המרה וכתוצאה מכך יכולים להופיע צהבת, גרד, זיהומים בדרכי המרה ועוד³.

מהם סיבוכי המחלה?

היצרות (הפיכת אזור במעי לצר יותר) יכולה להתרחש עקב אירועים חוזרים של דלקת במעי בכ-10% מהמטופלים ולגרום לתסמינים של חסימה.
דלקת כרונית הנמשכת שנים רבות עלולה להעלות את השכיחות של סרטן המעי הגס. למטופלים עם מעל 8 שנים של מחלה, מומלץ לבצע מעקב מסודר הכולל בדיקת קולונוסקופיה לאיתור ממאירות במעי הגס.

איך מאבחנים קוליטיס כיבית?

אין בדיקה ספציפית אחת המאששת לחלוטין את האבחנה. האבחנה לרוב מגיעה משילוב של מספר ממצאים, ראשית התסמינים האופייניים (כגון שלשולים דמיים) בנוסף ישנם ממצאים בבדיקות המעבדה המעלים חשד כגון: אנמיה, מדדי דלקת מוגברים וחלבון נמוך בדם. ממצאי בדיקות הדמיה (כגון בדיקת סיטי, אולטרא-סאונד, או MRI) יכולים לעזור באבחון. בנוסף מבצעים בדיקת קולונוסקופיה. במהלך הבדיקה, סיב אופטי מוחדר למעי הגס דרך פי הטבעת, ובעזרתו אפשר לראות את המעי הגס לכל אורכו וכן לקחת ביופסיות לצורך אבחנה של דלקת במעי.

חשוב לציין שישנה שונות רבה בחומרת המחלה בין מטופלים שונים. ישנם חולים שאצלם הקטע הפגוע הוא קצר מאוד ואצל אחרים המחלה פוגעת במעי הגס לכל אורכו. בנוסף יש חולים שסובלים מתסמינים נוספים מחוץ למערכת העיכול. אנחנו יודעים היום כי התאמת טיפול אישי (personalized medicine) היא חשובה ביותר. הטיפול נועד לשפר את הסימפטומים ואת הרגשת המטופל, לדכא את הדלקת ולמנוע סיבוכים. כיוון שמדובר במחלה שבה מערכת החיסון תוקפת את המעי, הטיפול בה כולל שימוש בתרופות שמעכבות או מגבילות את פעולתה של מערכת החיסון⁴:

הטיפול התרופתי - כולל מספר קבוצות:

סטרואידים

תרופות יעילות מאד לעצירת התקף חריף ולהשראת הפוגה, אך הן פחות יעילות בטווח הבינוני-ארוך ולמניעת התקפים חוזרים. בנוסף על כך, לסטרואידים יש תופעות לוואי ארוכות טווח ולכן משתמשים בסטרואידים לתקופה קצרה של מספר חודשים בלבד כדי להרגיע התקפים חריפים, אך לא לטווח הארוך.

אמינוסליצליטים (5-ASA)

תרופות ממשפחה זו יעילות להשראת הפוגה בעת התקף חריף וגם לטווח הארוך לשמירה על הפוגה והקטנת הסיכון להתקפים נוספים. התכשירים השונים של 5-ASA זמינים בצורות שונות: טיפול תרופתי פומי בצורת כדורים או גרנולות (החומר מגיע למעי הגס שם הוא פועל), או בצורת נרות וחוקנים המוכנסים לפי הטבעת.

תרופות אימונומודולטוריות

אינן יעילות לעצירה של התקף חריף ומשמשות בעיקר לשמירה על הפוגה לטווח בינוני וארוך (חודשים ושנים). ניתנות לרוב באופן פומי ונספגות דרך מערכת העיכול.

תרופות ביולוגיות

יעילות מאוד הן בהשראה של הפוגה והן בשמירה על הפוגה ממושכת. תרופות אלו עשויות מחלבונים הפועלים על גורמי הדלקת השונים שגורמים לקוליטיס כיבית ומנטרלים אותם. מכיוון שמדובר בחומר חלבוני ניתן לתת אותן רק בזריקה תת-עורית או דרך הוריד.

מולקולות קטנות

יעילות מאוד הן בהשראת הפוגה והן בשמירה על הפוגה ממושכת. גם מולקולות אלו, בדומה לתרופות הביולוגיות, מדכאות מרכיבים שונים המשתתפים בתהליך הדלקתי. הן ניתנות בכדורים דרך הפה.

טיפול כירורגי

במקרים קשים כאשר המחלה לא מגיבה לטיפול תרופתי, או כאשר יש סיבוכים. במקרים כאלו, נדרשת כריתה שלמה של המעי הגס. כדי להימנע מיצירת סטומה (חיבור של לולאת מעי לדופן הבטן כך שהצואה מופרשת לשקית המודבקת על דופן הבטן), מבצעים כיום ניתוח שבו יוצרים מהמעי הדק מעין פאוץ ומחברים את קצהו לפי הטבעת והפרשת הצואה מתבצעת דרך פי הטבעת.

טיפול תומך

טומן בחובו מספר רב של מרכיבים כולל הזנה, פעילות גופנית, תמיכה נפשית, טיפול משלים ועוד.

לסיכום

לסיכום, קוליטיס כיבית הינה מחלה דלקתית כרונית הפוגעת במעי הגס ולעיתים באיברים נוספים מחוץ למערכת העיכול. על אף שהמחלה אינה ניתנת לריפוי, ישנן היום כמתואר אפשרויות טיפוליות מגוונות אשר באמצעותן ניתן להשיג שליטה על פעילות המחלה ועל הדלקת ובכך להביא לשיפור קליני ניכר עד כדי היעלמות הסימפטומים וחזרה לשגרת חיים רגילה. בנוסף, ניתן בכך להקטין את הופעת הסיבוכים. חלק מכריע בהצלחת הטיפול הוא ההקפדה על מעקב רוטיני כפי שנקבע על ידי הרופא המטפל, ועל טיפול תרופתי מסודר.

מקורות

Sleisenger and Fordtran's Gastrointestinal and Liver Disease (book). 2020, 115, 1868-1897.e7.
Magro et al. Third European Evidence-based Consensus on Diagnosis and Management of Ulcerative Colitis. Part 1: Definitions, Diagnosis, Extra-intestinal Manifestations, Pregnancy, Cancer Surveillance, Surgery, and Ileo-anal Pouch Disorders. JCC. 2017, 649–670.
Rogler et al. Extraintestinal Manifestations of Inflammatory Bowel Disease: Current Concepts, Treatment, and Implications for Disease Management. Gastroenterology. 2021, 161(4):1118-1132.
Raine et al. ECCO Guidelines on Therapeutics in Ulcerative Colitis: Medical Treatment. JCC. 2022, 2–17.