פרופסור רחל אריאלה שיטרית – מנהלת יחידת IBD MOM, יחידה ייעודית לטיפול וניהול מטופלות עם מחלת מעי דלקתית בתקופת הפוריות
בשנים האחרונות קיימת עליה בשכיחות מחלות המעי הדלקתיות בעולם. בקוליטיס כיבית מספר הגברים זהה לזה של נשים ואילו במחלת קרוהן היחס בין נשים לגברים הוא 1.8 ל1 לטובת הנשים. יוצא שיותר ממחצית מהמטופלות עם מחלות המעי הדלקתיות (להלן IBD) הינן נשים ולכן ישנה חשיבות להבין את השפעת המחלה לאורך מעגלי החיים של האישה.
במאמר זה ננסה להתייחס למספר היבטים במובן זה:
שינויים הורמונליים המופיעים בדרך כלל בעשרת הימים הקודמים למחזור החודשי ומאופיינת בביטויים שונים במערכת העיכול כולל בחילה/עצירות/שלשול וכן בנטייה לרגזנות ודיכאון.
על פי עבודות שונות, נמצא כי נשים עם IBD סובלות יותר מתסמונת זו , כאשר שלשול הוא התסמין הנפוץ ביותר.
חשוב לדעת כי בעת התלקחות חריפה ובייחוד כאשר ישנה ירידה משמעותית במשקל , המחזור החודשי יכול להפסק לחלוטין. ברוב המוחלט של המקרים עם עליה במשקל ושליטה על פעילות המחלה, המחזור החודשי חוזר להיות סדיר.
בעת מחלה פעילה, או כאשר מצבה התזונתי של המטופלת ירוד, ישנה חשיבות להימנע מהיריון. בחירת אמצעי המניעה המתאים היא חיונית. למשל, גלולות רבות נספגות במעי הדק ובנוכחות מחלה פעילה עם מעורבות מעי דק ייתכן כי תהיה בעיית ספיגה ובכך הגלולות לא יבצעו את תפקידן. במקרים כאלו, נעדיף להשתמש בדרכי מניעה הורמונליות שאינן דורשות ספיגה במערכת העיכול אם על ידי מדבקה לעור או על ידי שימוש בתכשיר נרתיקי. היבט נוסף הוא כי שימוש בגלולות קשור בעליה בשכיחות מאורעות הקשורים בקרישיות יתר כגון תסחיף ריאתי או פקקת עמוקה של ורידי הגפיים. מחלת IBDפעילה מעלה סיכון זה פי 1.9! עישון מגביר סיכון זה אף יותר ללא קשר למחלות נוספות.
עם זאת, כאשר מחלת המעי בהפוגה, אין סיכון מוגבר לאירועים אלו בהשוואה לנשים בריאות.
תסמיני מחלת המעי הדלקתית משפיעים על דימוי הגוף ועל מיניות המטופלת. מחקר שבדק תפקוד מיני בכ-50 מטופלות עם IBD לעומת נשים בריאות מצא כי 24% מהמטופלות עם מחלה דיווחו על הימנעות מיחסי מין לעומת 4% בלבד בנשים הבריאות. הסיבה הנפוצה ביותר להימנעות זו (ב-60% מהמטופלות) הינה כאבים בזמן קיום היחסים. סיבות נוספות כללו כאבי בטן, שלשול ופחד מאי שליטה בצואה. סיבה חשובה נוספת הינה מצב רוח ירוד.
קיימת חשיבות מרובה לדיווח על בעיות וכאבים בעת קיום יחסי מין לרופא המטפל על מנת שניתן יהיה לתת פתרונות שיאפשרו קיום אורח חיים תקין ומלא.
מידע סותר במחקרים לגבי הסיכון למטופלות עם IBD לשינויים ברירית צוואר הרחם. יש מחקרים המצביעים על סיכון מעט מוגבר לסרטן צוואר הרחם במטופלות אלו. הסיכון גבוה יותר במטופלות מעשנות ובכאלו המטופלות בסטרואידים או בתרופות המדכאות את מערכת החיסון. אי לכך, יש לבצע בדיקות סקר לצוואר הרחם (PAP) לפני התחלת הטיפול ובמהלכו ולשקול חיסון למניעת סרטן צוואר הרחם.
לנשים עם מחלות מעי דלקתיות שכיחות מוגברת יותר של סיבוכים מיילדותיים כגון: הפלות חוזרות, משקלי לידה נמוכים, פגות ויותר ניתוחים קיסריים. הרוב המוחלט של סיבוכים אלו קשורים בנוכחות מחלה פעילה בעת העיבור או בזמן ההיריון. על כן ישנה חשיבות רבה בתכנון היריון בזמן הפוגה ותוך מעקב במסגרת יחידות רב תחומיות המשלבות מעקב גסטרו ומעקב של רופאת נשים המומחית בניהול היריון בסיכון. מכאן גם החשיבות לייעוץ הטרום הריוני, בו הצוות המטפל מעריך את מצב המחלה, המצב התזונתי, בודק חסרים של ויטמינים שונים, מעריך א ת המצב הנפשי של המטופלת ונותן הנחיות לגבי ההמשך. כאשר המחלה שקטה, הרוב המוחלט של ההריונות יחווה היריון תקין ללא סיבוכים, בדומה להיריון באשה בריאה. חשוב להתמיד בנטילת הטיפול התרופתי הקבוע על מנת לשמר הפוגה של המחלה. ניתן להמשיך עם מרבית הטיפולים התרופתיים במהלך הריון והנקה , בכפוף להיוועצות עם הרופא המטפל. מרבית המטופלות יכולות ללדת בלידה נרתיקית למעט מטופלות עם מחלה פריאנלית (מחלה עם פיסטולה סביב פי הטבעת) ומטופלות לאחר כריתה שלמה של המעי הגס ויצירת פאוץ' שבהן ישנה התוויה לניתוח קיסרי מתוכנן. בעת חשיפה לטיפול ביולוגי במהלך היריון, ישנו צורך להימנע ממתן חיסונים מוחלשים לילוד בתקופת חייו המוקדמת בכפוף להיוועצות עם הרופא המטפל. עדיין, חשוב לזכור כי הרוב המוחלט של הנשים עם IBD תחווינה מהלך תקין של היריון ולידה.
נמצא כי לטיפול הורמונלי חליפי (להלן HRT) אפקט מגן על פעילות מחלת המעי הדלקתית. מטופלות עם IBD, שטופלו ב-HRT, סבלו ב-82% פחות התלקחויות של המחלה וגם כאשר נצפתה התלקחות, הי א הייתה קלה יותר. ההחלטה על טיפול הורמונלי תחליפי חייבת להתקבל באופן אישי , ביחד עם הרופא המטפל , בהתחשב בתסמינים, במחלות הרקע ובהיסטוריה הרפואית המשפחתית של כל מטופלת.
מחלת עצמות המאופיינת בירידה בחוזק עצם ובסיכון מוגבר לשברים. מקור המילה ביוונית ומשמעותו "עצם מחוררת" ("אוסטאו" - עצם, "פורוזיס" – מחוררת) אוסטאופניה הנה ירידה קלה יותר בצפיפות העצם, ללא סיכון מוגבר לשברים. ירידה בצפיפות העצם שכיחה בקרב מטופלים עם IBD והסיבות לכך מגוונות וכוללות הפרעה בספיגת וויטמין D וסידן, משקל גוף נמוך, חשיפות חוזרות לטיפול בסטרואידים וכן אכילה לא מספקת של ויטמין D וסידן בשל הימנעות ממוצרי חלב.
אוסטאופורוזיס מלווה כ-15-42% ממטופלים עם IBD ואילו אוסטאופניה ב22-77%. הסיכון לשברים במטופלים אלו גבוה מזה שבאוכלוסייה הכללית ועומד על 20-40%. איגוד הגסטרואנטרולוגים האמריקאי הוציא בשנת 2003 הנחיות לבדיקת סקר לאוסטאופורוזיס על ידי בדיקת צפיפות עצם במטופלים עם IBD: ההמלצות הן לבצע בדיקה זו במטופלים מעל גיל 50, מטופלים שנחשפו למספר קורסים של סטרואידים ובמטופלים עם היסטוריה של שברים.
ישנה חשיבות מרובה לתזונה עתירת סידן, נטילת תוספים של ויטמין D ובמטופלים עם אוסטאופורוזיס טיפול תרופתי בתרופות הקרויות ביספוספונטים.טיפול הורמונלי חלופי בנשים בגיל הבלות יכול לעזור במניעת אוסטאופורוזיס.
ישנם יחסי גומלין בין מחלות המעי הדלקתיות ומחזור החיים של האישה המטופלת עם אתגרים שונים היכולים להתעורר. מומלץ לשאול על הבעיות באופן ספציפי ולבקש תמיכה ומידע. חשוב להיוועץ בצוות רב תחומי סביב תקופות של היריון ולידה. יש לשים לב לשימוש באמצעי מניעה מתאימים, ביצוע סקירה ובדיקה שגרתית של צוואר הרחם ומתן טיפול הורמונלי חלופי בגיל הבלות במטופלות המתאימות. תשומת לב מיוחדת צריכה להינתן למניעה וטיפול באוסטאופורוזיס.