דיכאון הינה אחת ההפרעות השכיחות ביותר בפסיכיאטריה, וגורמת לפגיעה בתפקוד בכלל מישורי החיים. כ-20% מהאוכלוסייה יסבלו מדי כאון בשלב כלשהו במהלך חייהם, עוצמתו של הדיכאון והיקף הפגיעה באיכות החיים והתפקוד שונה מאדם לאדם, ויכולה לנוע בין מקרים של פגיעה קלה יחסית וזמנית, עד למקרים קשים ומורכבים יותר של פגיעה משמעותית יותר ומתמשכת. ארגון הבריאות העולמי בדק ומצא כי דיכאון הינו אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בפגיעה בתפקוד, שני רק למחלות לב וסכרת, תוצאות דומות לאלו שתוארו במדינות מערביות רבות נוספות.
דיכאון בא לידי ביטוי בנוסף למצב רוח ירוד בסימפטומים נוספים, כדוגמת ירידה משמעותית באנרגיה, קושי להנות מפעילויות שבדרך-כלל הסבו הנאה, קשיים בריכוז ובזיכרון, איטיות (בחשיבה, דיבור ולעיתים גם מוטורית) שינויים בשינה (קשיים בשינה ושנת יתר), בתאבון וחשיבה אובדנית. לא כל הסימפטומים מתקיימים בכל מצב דיכאוני, וישנם תתי סוגים של דיכאון הקשורים בסימפטומ ים הדומיננטיים במהלך האפיזודה ויכולים לכוון את הגורם המטפל להתאמת טיפול טובה יותר.
מתוך כלל הסובלים מדיכאון, חלק משמעותי הסובל מדיכאון קל עד בינוני, יגיב לשינוי באורחות החיים (כדוגמת שיפור איכות השינה, פעילות גופנית וכד') והתערבות פסיכולוגית. מבין המטופלים שנזקקים להתערבות תרופתית, למעלה משני שלישים יגיבו לטיפול בנוגדי דיכאון החוסמים ספיגה מחדש של הנוירוטרנסמיטור סרטונין ותרופות בעלות מנגנון משולב הפועלות על הנוירוטרנסמיטורים סרטונין ונורואדרנלין. תרופות אלו מהוות בדרך כלל את הקו הראשון לטיפול תרופתי בדיכאון.
בתוך כך, כשליש מבין הסובלים מדיכאון מג'ורי לא יגיבו לטיפולים התרופתיים המקובלים ונדרשים להתערבות ממוקדת יותר באמצעות טיפולים מתקדמים ובהם טיפולים תרופתיים וכן טיפולים בטכנולוגיות מתקדמות.