בכל שלב של מה שקורה, אנחנו חווים רגשות עוצמתיים אבל הם משתנים בהתאם לסיטואציה. כאשר מצב הלחימה חריף יותר, כאשר נורים טילים ויש אזעקות, הרגש הבולט ביותר הוא פחד- יחד עם הרגשה של לחץ. הלחץ מוצא ביטוי גם בגוף וגם במחשבה. במקביל, ככל שהדריכות עולה, גם תחושת הלכידות של כולנו עולה ("כולנו באותה סירה"). בניגוד למצופה, דווקא תקופה זו מתאפיינת בפחות פנייה לטיפול, כי לתחושת הלכידות יש אפקט מגן מסוים מפני הלחץ, קשה ככל שיהיה. בזמנים הנוכחיים, מצד אחד הנפש שלנו נכנסה למצב בו היא מוצפת. עולים בתוכנו רגשות, מחשבות עזים ,ובנוסף אנחנו מושפעים שוב ושוב ממצבי לחץ. אנחנו מתנהלים באופן רגיל, נחשפים לידיעה כזו או אחרת, מנסים לנטרל מחשבות או רגשות או מוצפים מהם, מתאוששים וממשיכים הלאה.

בהחלט כן. ראשית, את ההשלכות כולנו מרגישים גם במצב המנטאלי, שבו אנחנו יכולים למצוא את עצמנו לא מרוכזים בעבודה או בבית, פחות פנויים לילדים או מוצפים בדאגות ולכן גם חוזרים לחשוב על כך בלי הפסקה. בטווח הקצר, גם הגוף יכול להגיב בסימנים של לחץ- בעיקר אי שקט או מועקה בחזה או בבטן, דפיקות לב לפעמים, תחושת חנק או משהו תקוע בגרון ואפילו כאבים. לאורך זמן, ככל שאנחנו מוצפים ולא מטפלים, המצבים הללו גם יכולים לפגוע ביחסים הבין אישיים שאנחנו מנהלים- עם חברים, בני זוג או בני המשפחה, ולחוש פתאום ריחוק או עצבנות גם בסיטואציות האלה. דיכאון, למשל, הוא מצב שכיח מאד באוכלוסייה בכלל. מדובר באירוע, שלעיתים נמשך זמן רב מאד, שבו אנו עצובים, חסרי חשק, מתקשים לתפקד ואפילו סובלים ממחשבות אובדן. התפתחות דיכאון קשורה, בין השאר, לאירועי חיים שאנחנו עוברים, בוודאי אירועי חיים שיש להם השלכה מתמשכת כמו מלחמה. היום אנו גם יודעים שלעיתים מצבים נפשיים מוצאים ביטוי גופני חזק ומתמשך כגון כאבים בגוף שלא חולפים.

כשהמוח שלנו נמצא במצב של סטרס או אי שקט, הוא נוטה לדמיין את העתיד באופן שלילי. המוח שלנו לא אוהב מצבים בהם יש לו חוסר שליטה או בהם יש אי ודאות. כדי להכין את עצמו, לכל מצב שלא יקרה, המוח מדמיין מחשבות שליליות- שהן בעצם הדאגות שלנו. המוח מתמלא במחשבות של ״מה יקרה אם“, או "בטח יהיה קשה״ ומה שקורה בפועל, זה שהמוח מתיש את עצמו מבלי שהוא התכוון. ככל שהלחימה נמשכת המוח גם יעביר לנו מסר שלילי, ש"בטח יהיה רע" או "אין סיכוי שיהיה טוב". חלק מהמחשבות הללו מובילות להתפתחות חרדה וחלק מובילות להתפתחות דיכאון. לכן, אנחנו צריכים לתת איזושהי התייחסות למחשבות האלה ולא לתת להן "להתנגן" בלי התייחסות. מה עושים? שהרי המוח לא יפסיק לדאוג? ישנן הרבה שיטות להתייחס לזה, פה ניתן דרך אחת: טכניקת סימן השאלה. למשל, המוח אומר לנו: יהיה קשה לחזור לשגרה. אנחנו נוסיף סימן שאלה – יהיה קשה לחזור לשגרה? שווה אפילו להגיד את זה בקול כשאלה ולא כעובדה. המטרה היא, להגמיש מחשבה מאיימת. היא לא תעלם, אבל תהיה ׳רכה׳ יותר ותשפיע עלינו קצת פחות.

הבעיה היא שאם לא נגמיש מחשבות כאלה, אפילו קצת, הן ישפיעו עלינו לטווח הארוך והקצר. לפעמים הן סתם עולות לפני השינה ומפריעות לנו לישון, ולפעמים אפילו גורמות לסימנים גופניים כמו דפיקות לב מואצות. לכן חשוב לשים לב לדאגות ולהגמיש אותן ככל שניתן.

לפעמים אנחנו מאד עמוסים וטרודים, ולא מצליחים להגמיש את החשיבה. במקרים כאלה, כדאי לרכז את המחשבות השליליות לזמן מסויים במשך היום. נניח רק לאחר הצהריים, ובשאר הזמן לנסות ולהרחיק קצת את המחשבות השליליות הללו. כלומר לתת לנו זמן מסוים ביום לדאוג ובשאר הזמן לאפשר לנו להסיח את עצמנו למשהו אחר.

הרגשות שלנו הם סיפור אחר לגמרי. בעת הזו במיוחד עולים רגשות מאד גולמיים- כלומר רגשות חזקים בעוצמתם ולא מעובדים. לרגש לא שמים סימן שאלה כי ברגע שהוא קיים אצלנו, הוא אמיתי עבורנו. הרגשות השליליים העולים בעת הזו אפילו חזקים במיוחד, כמו כעס, ייאוש, פחד, אכזבה, עצבות, חשד ועוד. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מושפעים מהרגשות, אפילו מבלי ששמנו לב, ואז רגשות כלליים של עצב למשל יגרמו לנו לראות את העולם כשחור יותר, ויעוררו רגשות חזקים אחרים כמו של העדר תקווה. כל אלו יכולים בהמשך להביא להתפתחות של מצבים נפשיים קשים יותר.

הרגשות זקוקים קודם כל לביטוי. הביטוי הטוב ביותר של הרגשות הוא באמצעות דיבור. אם לא נבטא אותם באמצעות דיבור, נהיה מופעלים על ידם. כך למשל אם הרגש הוא כעס, אבל לא נמצא דרך לבטא אותו באמצעות מילים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו כועסים ורוגזנים במשך היום על כל מיני דברים ו"מוציאים את הכעס" דווקא על האנשים היקרים והחשובים לנו ביותר.

דגש נוסף, לגבי הרגשות, הוא שעל רגשות צריך לדבר. כמו שציינו מקודם, אבל צריך לדבר עם מישהו. נכון שאפשר גם לנהל שיח עם עצמנו, אבל הדרך הטובה ביותר היא שיח עם אדם נוסף. לכן צריכים למצוא את האדם הנכון לשוחח איתו. כזה שיודע להקשיב ולקחת כמה דקות לדבר איתו על הרגש שמפריע לנו. הרבה פעמים אם אנו פונים לאדם ומספרים לו על מה שאנחנו מרגישים הוא מיד מחפש לנו פתרון, ופה פשוט צריך לבחור מישהו שיודע להקשיב. כדאי להתחיל במשפט שמנכיח את הרגש או את העומס, כמו ״אני מרגיש כעס וצריך קצת להביע את זה״. ככה, למשל אם אנחנו כועסים, נוכל קצת להקל על עצמנו באמצעות דיבור ולא נמצא את עצמנו מתפרצים מבלי שהתכוונו.

דרך נוספת חשובה היא להזכיר גם שבעת הזו שיש רגשות חזקים שליליים, יש גם רגשות חזקים חיוביים. כמו תחושת לכידות, או תקווה.