הציטוט הזה אינו מפיו של אדם הסובל ממחלה סופנית או של מטופלת שספגה פציעה פיזית. אלו הן מילותיה של אישה בת 54 עם דיכאון, והיא מבהירה את מה שמטופלים רבים ומטפלים רבים כבר יודעים: דיכאון כואב.
בפרק זה ננסה להבין קצת את הקשר המורכב הזה שבין "גוף" לבין "נפש". למה בעצם "דופק" לנו הלב מהר כשאנחנו מפחדים, ולמה מתהפכת לנו הבטן כשאנחנו נרגשים? ננסה להבין את הקשר הדו-צדדי והמורכב שבין תסמינים גופניים לבין דיכאון והפרעות נפשיות אחרות. ברור שהחידה הזו של "גוף-נפש" היא רחבת היקף ונוגעת כמעט לכל תחום ברפואה. ננסה כאן לשפוך אור לפחות על חלק קטן ממנה ולענות על כמה שאלות נפוצות.
"פסיכוסומטי" נשמע כמו מושג מורכב, ומכמה בחינות הוא אכן כזה, כי הוא ניצב בדיוק בנקודת המפגש החמקמקה שבין הגוף (המכונה בלטינית "סומה") לבין הנפש (המכונה "פסיכו"). אבל מצד שני הוא גם מושג פשוט להבנה, ואפילו אינטואיטיבי לרובנו - הרי כל כך הרבה מצוקות "נפשיות" מוצאות את דרכן לביטוי "גופני" - כולנו היינו שם. חישבו לרגע, האם אי-פעם הייתם בלחץ עד שכאבה לכם הבטן והייתם חייבים ל רוץ לשירותים? האם אי-פעם הרגשתם מדוכדכים עד שחשתם בחילה? האם נבהלתם לפעמים כל כך ממשהו, עד שלבכם כמעט "זינק" מתוך החזה? שימו לב למשותף לכל המצבים האלה - בכולם הגוף שלנו מדַבּר, לא פחות טוב מן "הנפש".
לא ממש. במיוחד בהתחשב במה שאנחנו יודעים היום. הרי החלוקה בין "גוף" לבין "נפש" היא מלאכותית, שהרי גם אם נחפש היטב בלב הכואב, לא נמצא שם "נפש", ומה שאנחנו קוראים לו כך, הוא למעשה אוסף של פעולות המתרחשות כולן במוח. מאחורי כל רגש או מחשבה יש, בעצם, קשר ביולוגי בין שני עצבים, בדיוק כמו בכל תחושה של כאב או הוראה של הגוף לייצר דלקת - הגוף והנפש הרבה יותר מעורבבים זה בזה ממה שנדמה לנו. הם אחד.