ההגדרה מהי זיקנה משתנה מעצם התארכות תוחלת החיים. עדין נהוג לראות גילאים מעל גיל 65 כנכללים בקבוצת הגיל המכונה "הגיל השלישי". תוחלת החיים הממוצעת ברוב המדינות המפותחות עוברת את גיל 80 בממוצע, כשנשים חוצות את גיל 83 וגברים את גיל 80. מכאן שתקופת הגיל המכונה ה"גיל השלישי" הולכת ומתארכת. תקופה זו הינה תקופה דינאמית במובן של ריבוי אירועי חיים: פרישה לגימלאות, שינויים ביולוגיים והופעת מחלות תלויות גיל, שינויים פיסיולוגים שעלולים להוביל לפגיעה בניידות וכמובן אובדנים בקרב המעגל החברתי. יחד עם זאת, אין לראות את הזקנה והדיכאון כגורל משותף. תפיסה שכזו היא חלק מסטיגמה הקרויה, בהקשר הזה, גילנות (Agism). הגיל המבוגר יכול להיות גיל המלווה בהתפתחות במישורים שונים, בהנאה, ניהול שעות פנאי, הגשמה עצמית וחיים תוססים.

דיכאון בגיל מבוגר אינו חלק נורמאלי מההזדקנות ולכן חשוב לזהות את הסימפטומים ולפנות לעזרה. מאמר זה נועד לתאר את התסמינים של דיכאון בגיל המבוגר ולספק דרכים לטפל בו.

דיכאון הוא הפרעה נפשית המשפיעה על מיליוני אנשים ברחבי העולם. דיכאון עלול לגרום סבל ומצוקה רבים ואף להוביל לתפקוד לקוי בחיי היומיום. דיכאון קליני מתרחש ב -7% מהאוכלוסייה המבוגרת הכללית. למרות שכיחותו הרבה יחסית, דיכאון בגיל המבוגר אינו מאובחן די צורכו ולכן גם מוביל לשיעורי טיפול נמוכים יחסית במסגרות טיפול ראשוני. לעתים קרובות קיימת נטייה להתעלם מהתסמינים ולא לטפל בהם, מכיוון שהם מופיעים יחד עם מחלות גופניות נוספות שמופיעות בגיל המבוגר ויכולות למסך את תסמיני הדיכאון או לייחס את התסמינים למחלה הגופנית עצמה.

אנשים מבוגרים הסובלים מדיכאון מתלוננים על תפקוד ירוד יותר בהשוואה לאנשים הסובלים ממצבים רפואיים כרוניים, לא פסיכיאטרים, כגון מחלת ריאות, יתר לחץ דם או סוכרת. כלומר נטל מחלת הדיכאון כבד בהרבה ממחלות שכיחות בגיל המבוגר. דיכאון משפיע על תפיסות הבריאות של האדם המבוגר ומוביל עמו תחושת חולי כללית.

מספר גורמים תורמים לדיכאון בגיל מבוגר, ביניהם:

מצבים בריאותיים כרוניים: עם הגיל יש נטייה להצטברות תחלואה כרונית, כגון מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם, סוכרת ודלקת פרקים. מצבים אלה יכולים לגרום לאי נוחות פיזית וכאב, המובילים לדיכאון.

בידוד חברתי: מבוגרים עלולים לחוות בידוד חברתי עקב פרישה ממקום העבודה, אובדן יקיריהם או מגבלות פיזיות המקשות על ניידות ויציאה מהבית. בידוד חברתי יכול להוביל לתחושת בדידות ודיכאון.

שכול: אובדן אדם אהוב, בן או בת זוג, חבר או חברה, יכולים להיות גורם משמעותי לדיכאון בגיל מבוגר. האבל והאובדן הקשורים לשכול יכולים להימשך תקופה ממושכת ולהוביל לדיכאון.

תופעות לוואי של תרופות: תרופות מסוימות המשמשות לטיפול במצבים בריאותיים כרוניים (כמו חלק מתרופות לטיפול ביתר לחץ דם, סטרואידים הניתנים למגוון מחלות דלקתיות) עלולות לגרום לתופעות לוואי כגון דיכאון.

שימוש כרוני במשככי כאבים ממשפחת האופיאטים עלולים לגרום להופעת תסמיני דיכאון.

עם הגיל יכולת ההסתגלות לשינויים הולכת ומצטמצמת. הקביעות נותנת תחושת ביטחון. מעברי מקום מגורים בשל התאמת נגישות או מעבר לדיור מוגן, יכולים להוות טריגר (גורם מעורר תהליך) להפרעת הסתגלות המלווה בתסמיני דיכאון.

דיכאון בגיל מבוגר מתאפיין בסימפטומים ייחודיים לעומת דיכאון אצל מבוגרים צעירים. אנשים מבוגרים עשויים שלא להציג סימפטומים אופייניים של דיכאון, כגון עצב וחוסר תקווה. במקום זאת, הם עשויים לחוות:

1. עייפות ואובדן אנרגיה

מדובר בתלונה שכיחה. אנשים מבוגרים הסובלים מדיכאון מתלוננים על היעדר אנרגיה ולאות. הדבר מלווה בקושי להנעה לפעולה עד למצב של שהייה ממושכת במיטה.

2. חוסר עניין בפעילויות ותחביבים

התופעה נקראת אנהדוניה, דהיינו האדם לא חש הנאה לגבי דברים שהסבו לו הנאה בעבר כמו הנאה מהצגה בתיאטרון, משחק ברידג', משחק עם הנכדים וכו. החוויה הזו מלווה לרוב בתחושת תסכול ואפילו אשמה על כך שהאדם אינו שותף פעיל בפעילויות חברתיות ומשפחתיות.

3. ליקוי קוגניטיבי כולל בעיות זיכרון וקשיי ריכוז

לעיתים דיכאון מוביל לפגיעה קוגניטיבית. במצבי קיצון התמונה הקלינית מחקה מופע של שיטיון (דמנציה) ולכן נקראת פסאודודמנציה. אבחון של המצב הזה הוא בהחלט מורכב שכן דמנציה היא תופעה תלוית גיל, דהיינו שכיחותה עולה עם הגיל והיא כשלעצמה יכולה להיות מלווה בדיכאון. יחד עם זאת רוב המחלות שמובילות לדמנציה מתפתחות באופן הדרגתי ולא בצורה מהירה כמו במצבי הדיכאון. אנשים מבוגרים הסובלים מדיכאון המלווה בהפרעה קוגניטיבית לא ישתפו פעולה באופן מלא בבדיקה וימנעו מלענות על שאלות במהלך הבדיקה הקוגניטיבית, זאת בניגוד לחולים בדמנציה שלרוב ישתפו פעולה (אך יכשלו במשימות, בהתאם לחומרת מצבם).

4. אי שקט יכול להתלוות לדיכאון בגיל המבוגר

הדבר יכול להתבטא בסף גירוי נמוך, חוסר סבלנות ואפילו התפרצויות זעם. לעיתים אי השקט מלווה גם בפעילות מוטורית מוגברת שאינה ממוקדת מטרה ספציפית (אי שקט פסיכו-מוטורי).

5. הפרעות שינה

השינה היא פונקציה פיסיולוגית הרגישה להרבה מצבים גופניים ופסיכיאטרים. האדם המבוגר הסובל מדיכאון יכול לחוות קשיים להירדם ויקיצה מוקדמת. לרוב הדבר יהיה מלווה בעייפות קשה. יחד עם זאת, לעיתים ניתן לראות גם תופעה הפוכה של שינה מרובה. חשוב לזכור שלאנשים שונים דפוסי שינה שונים ולכן האבחנה של הפרעת השינה צריכה להיעשות בהשוואה להרגלי האדם טרם התפתחות הדיכאון.

6. שינויים בתיאבון

לרוב דיכאון בגיל המבוגר מלווה בדיכוי תאבון וירידה במשקל, לעיתים מדובר בירידה משמעותית.

7. בגיל המבוגר ביטויים של דיכאון יכולים להתבטא בכאבים פיזיים מפושטים ובלתי ספציפיים

לעיתים אנשים אלה עוברים סבבים של בירורים רפואיים (לעיתים מיותרים) ללא ממצא ספציפי. הופעת כאב לא ספציפי בגיל המבוגר צריכה להעלות את האפשרות לקיומו של דיכאון, כמובן בהינתן הופעת תסמינים נוספים שפורטו. הדבר מהווה אתגר משמעותי לרופא המשפחה שכן יש צורך להתייחס ברצינות רבה לתלונות ולבצע אבחנה שתבדיל בין תלונות גופניות של דיכאון (תופעה שנקראת "סומטיזציה") לבין תסמין המעיד על מחלה אחרת.

8. דיכאון בגיל המבוגר יכול להיות מלווה במחשבות ייאוש, מחשבות אשמה, מחשבות על מוות ואפילו מחשבות ותכנון אובדני ובמצבי קיצון ניסיון אובדנות ואף מוות מהתאבדות

אנשים מעל גיל 75 נמצאים בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר להתאבדות. באופן מפתיע, שכיחות של ביטוי גלוי של מחשבות אובדניות בקרב אנשים מבוגרים קטן מצעירים יותר, אולם שכיחות הניסיונות האובדניים גבוה. אנשים מבוגרים נוטים לתכנן את הניסיון האובדני ולרוב הוא אינו אימפולסיבי ולכן אנשים בקבוצת הגיל הזו היא קבוצת הסיכון המוגברת למוות מהתאבדות. אנשים קשישים עם דיכאון חמור, תמיכה חברתית לקויה והיסטוריה של ניסיונות התאבדות רציניים הם בעלי פוטנציאל התאבדות גבוה. תמיכה חברתית לקויה קשורה להופעות מחשבות אובדניות בחולים עם היסטוריה של ניסיונות התאבדות רציניים, גם כאשר הדיכאון שלהם קל. היסטוריה של ניסיונות התאבדות צפויה להיות מדווחת על ידי חולים קשישים עם דיכאון חמור ונכות תפקודית. הפרוגנוזה של מחשבות אובדניות תלויה במידה רבה בחומרת הדיכאון, אך ריבוי מחלות גופניות, נכות ותמיכה חברתית לקויה הם גורמים תורמים. לעיתים חומרת הדיכאון יכולה להיות כה קשה עד להופעת מחשבות שווא של אשמה או מחשבות שווא של עוני (לדוגמא האדם מאמין שהוא איבד את כל כספו, למרות שאין הדבר כך). מצב זה מכונה "דיכאון פסיכוטי" ומצביע על חומרה קשה של הדיכאון כולל רמת סיכון מוגברת להתאבדות במצבים אלה.

קיימות מספר אפשרויות טיפול בדיכאון בגיל מבוגר, כולל:

תרופות נוגדות דיכאון

תרופות נוגדות דיכאון משמשות בדרך כלל לטיפול בדיכאון בגיל מבוגר. תרופות אלה יכולות לעזור להקל על הסימפטומים של דיכאון. חשוב להתייעץ עם גורם רפואי מוסמך לפני תחילת טיפול תרופתי כלשהו. הסבירות למתן טיפול תרופתי למגוון מחלות הרקע, בגיל המבוגר, הופך את הבחירה בטיפול התרופתי לדיכאון מורכבת יותר בשל אפשרות לתגובות מוצלבות בין תרופות שונות. הדבר מחייב התייעצות עם פסיכיאטר המתמחה בטיפול בגיל המבוגר על מנת לשקול אם שילוב התרופות בטוח דיו. לעיתים גם יש צורך בשילובי תרופות באם לדוגמא קיימים תסמינים פסיכוטיים (שילוב של תרופות נוגדות פסיכוזה). יש להימנע ככל שניתן מתרופות הרגעה (תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים) בשל חשש לעליה בסיכון לנפילות ולהופעה של מצבי בלבול. במצב של חוסר ברירה יש לנטר באופן קפדני את המינון של תרופות אלה ולהפסיק אותם עם השגת שליטה בתסמיני הדיכאון.

נזעי חשמל

ECT, או טיפול בנזעי חשמל, הוא אפשרות טיפולית לדיכאון המתרחש בגיל המבוגר. טיפול זה הוכח כטיפול יעיל בדיכאון חמור שלא הגיב לטיפולים אחרים, כגון תרופות או פסיכותרפיה. ECT נמצא בשימוש בטיפול בדיכאון בגיל המבוגר מזה מספר עשורים והוא נחשב לבטוח עבור אנשים מבוגרים. למעשה, ECT מומלץ במיוחד לקבוצת גיל זו כי יש לו פחות תופעות לוואי מתרופות נוגדות דיכאון, בעיקר אם קיימת תחלואה גופנית נוספת המקשה על מתן תרופות נוגדות דיכאון. תופעת לוואי אפשרית היא פגיעה חולפת בזיכרון לטווח קצר.

פסיכותרפיה

פסיכותרפיה, הידועה גם בשם טיפול בשיחות, יכולה להיות אפשרות טיפול יעילה לדיכאון בגיל מבוגר. טיפול זה יכול לעזור לאנשים לזהות ולטפל בדפוסי חשיבה והתנהגויות שליליות התורמות לדיכאון. אין גיל מאוחר לפסיכותרפיה. מוקדי הטיפול משתנים בין הגילאים השונים. יחד עם זאת, אירועי העבר המרובים אצל אנשים בגיל המבוגר והאתגרים העומדים בפניהם בהמשך החיים, הופכים את הטיפול בשיחות לטיפול חשוב כחלק מהתוכנית הטיפולית.

שינויים באורח החיים

שינויים באורח החיים יכולים להיות יעילים גם בטיפול בדיכאון בגיל מבוגר. פעילות גופנית, תזונה בריאה ומעורבות חברתית יכולים לשפר את מצב הרוח ואת הרווחה הכללית.

מספר דרכים למניעת דיכאון בגיל מבוגר:

1. שמירה על פעילות גופנית

פעילות גופנית מתונה אך קבועה יעילה במניעת דיכאון. חשוב כמובן לבצע התאמה של עצימות הפעילות בהתאם למוגבלות. חיוני לבצע את הפעילות בצורה מבוקרת.

2. עיסוק בפעילות חברתית

שמירה על פעילות חברתית, מעבר להיותה יעילה להפחתת הבדידות, מאפשרת חשיפה מוחית לגירויים ולמניעת נסיגה קוגניטיבית והופעת דיכאון. הפעילות החברתית מאפשרת הסחת דעת מהנטייה למחשבות שליליות ועיסוק אינטנסיבי במצוקה.

3. שמירה על תזונה בריאה

תזונה מאוזנת חיונית לאספקת כל אבות המזון ולויטמינים. לעיתים יש ירידה ביכולת הספיגה של ויטמינים ספציפיים עם הגיל בעיקר אלה שחסרונם עלול לגרום להופעת תסמיני דיכאון, כמו ויטמין B12 וויטמין D. את רמות הוויטמינים האלו ניתן לבדוק בבדיקת דם פשוטה.

4. ניהול יעיל ומסודר של המצב הבריאותי הכללי

הקשר בין דיכאון ומחלות כרוניות אחרות הוא ברור. הקשר הוא דו סטרי. מחלות כרוניות מסוימות (יתר לחץ דם, סוכרת, תת תפקוד בלוטת תריס ועוד) עשויות להשפיע ישירות על הכימיה במוח או על רמות ההורמונים, ולהגביר את הסיכון לדיכאון. חשוב לשמור על מעקב מסודר, בדיקות שגרתיות ונטילת תרופות באופן מסודר על מנת לשמור על מחלות אלה בשליטה.