נשים שהתנסו בתקופת "גיל המעבר" מכירות היטב את התסמינים הנפשיים הבולטים העשויים להופיע בתקופה זו. לאחרונה הוכח כי לנשים אשר סבלו מדיכאון במהלך שנות הפוריות שלהן יש עליה ניכרת של עד פי שתיים בסיכוי לפתח דיכאון קליני חמור בתקופת גיל המעבר. במהלך השנתיים שלפני גיל המעבר (התקופה הנקראת גם הפרימנופאוזה), גם נשים שלא סבלו בעבר מכל אירוע של דיכאון, נוטות לפתח דיכאון קליני בפעם הראשונה בחייהן בשכיחות של פי שניים עד פי ארבעה יותר מאשר בכל שלב אחר בחייהן, אך לרוב, לאחר תקופת השינוי ההורמונאלי שנמשכת בממוצע כשנתיים, קיימת הקלה ניכרת בתסמינים הנפשיים.

נמצא כי תופעת הדיכאון סביב גיל המעבר קשורה באופן מובהק לשינויים ההורמונאליים המאפיינים תקופה זו, דהיינו, לירידה ברמות של הורמוני המין המיוצרים בשחלות. מדובר במנגנון ביולוגי הדומה כנראה לזה ה"מפעיל" תגובות דיכאוניות בשלב הירידה ההורמונאלית לאחר לידה בדיכאון לאחר לידה וסוף המחזור החודשי לקראת הוסת בתסמונת קדם ויסתית. ואכן נמצא כי נשים אשר סבלו בעבר מתסמונות אילו נמצאות בסיכון גבוה ללקות בדיכאון גם בגיל המעבר.

תופעת הדיכאון המאפיינת את גיל המעבר נעה על רצף בין תגובות הסתגלות קצרות וצפויות לשינויים ההורמונליים ואישיים, לדיכאון קליני "מינורי" שהנו דיכאון בעצמה נמוכה, עד למצב החמור יותר של התסמונת של דיכאון קליני "מאז'ורי" (דיכאון רבא). קיים גם סינדרום שנקרא 'דִיסְטִימִיָה' – מצב כרוני של ירידה קלה עד בינונית במצב רוח, המלווה בפחות סימפטומים חמורים אך הללו נמשכים לאורך תקופה ארוכה ורצופה.

במצב התגובתי ה"נורמלי" בגיל המעבר מצב הרוח יכול להיות ירוד חלק מהזמן, אך הוא עדיין תגובתי. יש ירידה לא קבועה במצב הרוח ובשמחת החיים, תחושה של חוסר הנאה, ירידה ביכולת להרגיש התלהבות, אושר, או שמחה, סף תסכול ירוד, אי שקט, עצבנות ורוגזנות. לרוב הסימפטומים דומים באופיים לאלה של התסמונת הקדם וסתית (PMDD). כלומר, הם לא מגיעים לרמת דיכאון מאז'ורי, והם מאופיינים בהרבה תסמיני מתח, עצבנות וחרדה. מצב זה לרוב חולף לאחר מספר חודשים.

כאשר נכנסים למצב חמור יותר של דיכאון קליני, הפגיעה במצב הרוח עמוקה וקבועה, חוויות שהיו מהנות בעבר נתקלות באדישות, או גרוע מזה, נחוות כסוג של מטלה. כך למשל בואו של הילד לחופשה מהצבא לא יוצר התרגשות ושמחה, אלא הופך לעול של עשיית כביסה ובישול, אירוח חברים הופך למשימה מתישה, ויחסי מין למטרד. נפוצות תופעות כגון רגישות יתר, התפרצויות בכי, עצבנות וחוסר סבלנות, תסכול, מועקה וחוסר אנרגיה, פגיעה ניכרת בתאבון ושינה ולרוב פגיעה ניכרת בתפקוד. לעיתים הביטוי לדיכאון הנו פחות במצב הרוח ויותר התחושות של "חרדה", מחשבות טורדניות ודאגנות יתר. תחושת החרדה מלווה לעיתים קרובות בתסמינים פיזיים של מתח, הזעה, דופק מואץ, כאבים או תחושת דריכות. במצבים קיצוניים יותר, אף יכולות להופיע מחשבות אובדניות. מצב זה דורש טיפול מיידי.

תוכן המחשבות המופיעות בדיכאון בגיל המעבר מושפע לעיתים קרובות מההשלכות הפסיכולוגיות וגופניות של התקופה על האישה: למשל, היא עלולה להרגיש שהיא מאבדת את המשמעות בחיים, שאין לה כבר בשביל מה לחיות, שאין לה ממה ליהנות, שרוב החיים מאחוריה, שהיא כבר לא חשובה כשהייתה, ואינה נשית כפי שהייתה.

לא קל להצביע על הנקודה שבה ניתן לאבחן מצב פתולוגי שבו עצמת הדיכאון מחייבת פנייה לקבלת עזרה וטיפול. צריך להבדיל בין ניואנסים של מצב רוח ירוד תגובתי לדיכאון קליני, להפריד בין הפרעות שינה שקורות בגלל גלי חום ובין הפרעות שינה שקשורות לדיכאון, בין הפרעות בתפקוד חשק מיני על רקע הדיכאון או בשל יובש נרתיקי, ובין ירידה בתפקוד או בחשק על רקע דיכאון או משבר הסתגלותי נורמטיבי לתקופה בחיים. בחלק גדול מהמקרים טיפול פסיכולוגי חשוב ויעיל בטיפול בגורמים הפסיכוסוציאלים שיכולים לעמוד בבסיס תחושות הדיכאון.

בדיכאון קליני ברמה קלה עד בינונית, ובעיקר אם מדובר באירוע ראשון מסוג זה בחיים או באם מתלווים אליו סימפטומים כמו גלי חום או סימפטומים אחרים של גיל המעבר, יש סיכוי סביר שהמקור לבעיה הנו הורמונלי, ולכן יש מקום לניסיון קצר בטיפול הורמונלי. הטיפול ההורמונלי יעזור גם לדיכאון וגם לסימפטומים הנלווים האחרים הקשורים לשינויים ההורמונאליים שהאישה עוברת⁶.

במידה ומדובר בדיכאון בינוני עד קשה, או חזרה של דיכאון שהיה בעבר בעצמה ניכרת יש להתחיל מיידית בטיפול נוגד דיכאון. קיימת יעילות ניכרת לתרופות מסוימות נגד דיכאון לא רק טיפול בדיכאון בתקופה זו, אלא גם כטיפול יעיל בגלי חום⁷. התופעות השליליות העיקריות שעשויות להופיע בעקבות טיפול תרופתי הנן ירידה בחשק המיני (ליבידו) והשמנה קלה. נושא הליבידו הוא קריטי מאוד, במיוחד בגיל הזה, ולכן חשוב שבבחירה בטיפול התרופתי הספציפי יילקח גורם זה בחשבון. במצבים בהם הטיפול לא מקל על התסמינים עלולים להיכנס למצב הקרוי "דיכאון עמיד", מצב הדורש גישות טיפולים פרמקולוגיות מתקדמות יותר ויעילות יותר אשר חלקן ניתנות בכדורים וחלקם ניתנות בצורת משאף. מאוד חשוב שנשים יהיו מודעות לכך דיכאון בגיל המעבר אינו בהכרח "תגובה טבעית לשינוי ההורמונלי" אלא עלול להיות דיכאון קליני משמעותי הדורש טיפול פסיכיאטרי דחוף.