כ- 10% מהנשים יסבלו מדיכאון בשליש האחרון של ההיריון וכ- 10-15% מהנשים יסבלו מדיכאון שלאחר לידה. חלק מהתסמינים של דיכאון לאחר לידה "דומים" לתחושות הנורמאליות שהאישה חווה לאחר לידה כגון עייפות, שינויים בתיאבון ובשינה, אי שקט, וירידה בריכוז בעיקר בנושאים שאינם קשורים לתינוק ולכן חשוב שתעשה אבחנה על ידי גורם מקצועי.

הסימנים הקליניים הבסיסיים והעיקריים הינם עצבות הקיימת רוב הזמן, ללא סיבה נראית לעין, והיעדר הנאה כמו בעבר, היעדר הנאה מהטיפול בתינוק וירידה בחשק ליזום פעילויות. סימנים אופייניים נוספים יכולים לכלול חלק או את כל הנ"ל:

טיפול פסיכולוגי

מטרת הטיפול לזהות את מכלול הגורמים הנפשיים והסביבתיים שתרמו להתפתחות הדיכאון וסיוע בהתמודדות איתם כגון גיוס מקורות התמיכה של היולדת. הטיפול הפסיכולוגי ניתן לעיתים ללא תרופות כאשר הדיכאון קל עד בינוני, והאישה מגלה מוטיבציה וכוחות לשינוי. לעיתים יש צורך בטיפול משולב אם -תינוק (טיפול דיאדי) כאשר אותרו קשיים בטיפול או ביצירת הקשר עם התינוק או טיפול משפחתי- כאשר אותרו קשיים בקשר הזוגי או בתפקוד המשפחתי.

טיפול תרופתי

מאז התפתחות התרופות נוגדות הדיכאון והחרדה מהדור החדש (מווסתות סרוטונין (מקבוצת ה- SSRI ואחרות), הטיפול התרופתי בדיכאון נהיה קל ובטוח יותר. בנוסף, חלק מהתרופות נבדקו ונמצאו בטוחות יחסית כשניתנו באופן הנכון גם בהנקה⁵. הטיפול ניתן במצבים של דיכאון בינוני עד קשה ובכל מצב בו הרופא מתרשם מסיכון לאם או לתינוק. השיפור מתחיל כעבור 2-4 שבועות וממשיך בהדרגה בשבועות שאח"כ. מומלץ להמשיך טיפול זה במשך עד כשנה וללוותו בטיפול פסיכולוגי. ניתן גם להוסיף לפי הצורך טיפול להפרעות בשינה והורדת מצבי חרדה. לעיתים, כאשר הדיכאון לא מגיב בצורה מספקת לטיפול תרופתי סטנדרטי נתייחס למצב זה כ"דיכאון עמיד". אז יש צורך להשתמש בגישות פרמקולוגיות מתקדמות, חלקן תרופתיות ותיקות, או חדשניות יותר הניתנות במשאף, ועד כדי אשפוז וטיפול בנזעי חשמל במקרים קיצוניים.